חפש בבלוג זה

דפים

יום חמישי, 1 בדצמבר 2016

מגזין אגודת מורי הדרך בישראל

רשימת המגזינים שפרסמו:
אפריל
להורדת המגזין למחשב

מאי
להורדת המגזין למחשב

יוני
להורדת המגזין למחשב

יולי הבחירות באגודה
להורדת המגזין למחשב

יולי
להורדת המגזין למחשב

אוגוסט
להורדת המגזין מחשב

ספטמבר
להורדת המגזין למחשב

להורדת המגזין למחשב


להתנדבות במגזין בנושאים הבאים:
הגהה, עריכה, כתיבת מאמרים,תמונות, חידות, וכל מידע מקצועי שיקדם את כלל מורי הדרך
לפרטים לשלוח לכתובת magazineitga@gmail.com

למידע על המגזין לחץ כאן
לפרסום צור קשר magazineitga@gmail.com

ספרו לי מה אתם חושבים על המגזין לחץ כאן

יום שבת, 12 בנובמבר 2016

לחימת צה"ל בגזרה המרכזית ברמת הגולן, בליל ה-7-6 באוקטובר 1973 על רקע הויכוח באשר לחלקו של "כוח צביקה" בקרבות אלה מאת: סא"ל (מיל) אברהם זהר ואל"מ (מיל) פסח מלובני[1]




מכון 411
רמת גן, 30.10.16



לחימת צה"ל בגזרה המרכזית ברמת הגולן, בליל ה-7-6 באוקטובר 1973
על רקע הויכוח באשר לחלקו של "כוח צביקה" בקרבות אלה
מאת: סא"ל (מיל) אברהם זהר ואל"מ (מיל) פסח מלובני[1]
רקע
התכנית הסורית במלחמת יוה"כ היתה כיבוש רמת הגולן והגעה לירדן, על ידי שלוש דיוויזיות חי"ר של הדרג האופרטיבי הראשון (הקדמי), שתתקופנה במקביל, וזאת עד שעות הבוקר של ה-7 באוקטובר. תכנית זו השתבשה כליל על ידי כוחות צה"ל הסדירים שפעלו בשלב הזה במלחמה מולם – חטיבת שריון 188 וחטיבת שריון 7, בנוסף לכוחות חטיבת "גולני" וחטיבת הצנחנים, ובהמשך, על ידי כוחות המילואים שהגיעו במחצית הזמן המתוכנן לזירת הלחימה, מהם בחצות הלילה , של חטיבת מילואים 179 , מוקדם יותר ממה שהסורים ציפו להם.
המאמץ העיקרי בתכנית ההתקפה הסורית, על פי המקורות הסורים, היה בגזרה המרכזית, קרי בציר כודנה – חושניה – גשר בנות יעקב. מי שהיה צריך לבצע זאת היתה דיוויזיה 9 חי"ר, שכללה שתי חטיבות חי"ר (33 ו-52) ושתי חטיבות טנקים (43 ו-51). חטיבה 51 היתה חטיבה מטכ"לית, שסופחה לדיוויזיה, שהיתה חסרה חטיבה ממוכנת אורגנית, כשתי הדיוויזיות האחרות – 7 שפעלה מצפון לה, ו-5 שפעלה מדרום לה.
מכאן שהנטל העיקרי לביצוע המאמץ הסורי העיקרי בתכנית המתקפה הוטל על שתי חטיבות שריון אלה של דיביזיה 9.
הלחימה בגזרה המרכזית ב-6 לאוקטובר ובליל ה-7-6 בו
עם תחילת המלחמה, החלו חטיבות החי"ר בשלושת הדיוויזיות לעבור את המכשול הצה"לי. בגזרת דיוויזיה 9 הופנתה חטיבת חי"ר 52 לעבר קוניטרה, אותה היתה אמורה לכבוש, כמאמץ משני של הדיוויזיה. חטיבת חי"ר 33 עברה את המכשול, והקימה "ראש גשר" בשטחנו, שנועד לסייע למעבר חטיבות הטנקים בהמשך. גדוד הטנקים האורגני של החטיבה נפגע במהלך הלחימה כבר בשלב הזה, על ידי טנקי חטיבה  188, שהיו ערוכים בעמדותיהם בגזרה בה עברה החטיבה.
בערב אותו היום, לאחר השעה 18:00 הוטלה חטיבת טנקים 51 לקרב, כמתוכנן. החטיבה עברה את המכשול עם שני גדודי טנקים בחזית וגדוד טנקים בדרג שני, בהתאם לדוקטרינת הלחימה. במהלך השלב הזה נפגעו שני הגדודים על ידי כוחות גדוד 53 של חטיבה 188, וגדוד 82 של חטיבה 7, שפעל לצידם, כאשר על פי מפקד החטיבה, וליד חמדון (בספרו), איבד אחד הגדודים (הימני) כ-10 טנקים, ואילו בגדוד השמאלי נשארו 8 טנקים בלבד. כבר בשלב הזה איבדה החטיבה כ-33 טנקים. הגדוד השלישי הצליח לעבור את המכשול ללא אבדות. גדודי החטיבה המשיכו לנוע לעבר יעדם הבא - חושניה, אותה כבשו בשעה 21:00.
אחד מגדודי החטיבה המשיך להתקדם לעבר צומת משתא שעל ציר הנפט, ושם נתקל ב"כוח צביקה"  בשעה 21.30 וכוח של פלוגת טנקים של אמנון שרון שהגיעה בחצות הלילה עם מג"ד 266 עוזי מור מחטיבה 179 וחברו ל"כוח צביקה". גדוד אחר מחטיבה 51 החל להתקדם בציר חושניה-רמת'אניה (ציר "פלא") כדי למלא את משימתו ולהגיע לגשר בנות יעקב. הגדוד נתקל במהלך התקדמותו בתחילה ב"כוח צביקה" שעבר מציר הנפט לציר "פלא" וחזרה לציר הנפט ובהמשך בציר "פלא" בכוח שבפיקוד סמג"ד 266. שני מאמצים אלה, בהם היו לגדוד 266 אבידות ניכרות, גרמו לחטיבה הסורית אבדות נוספות, וכפי שכותב מפקדה בספרו: "כתוצאה מביצוע המשימה, הותש כוחה של החטיבה ונשארו לה 21 טנקים בלבד". מכאן שבמהלך הלחימה על חושניה והלחימה נגד שני גדודי החטיבה, שניסו להתקדם לעבר יעדם, נפגעו והושמדו לחטיבה זו כ-40 טנקים נוספים. חלקם בודאי בשלב הראשון, בעיקר ברמת'ניה, נפגעו במהלך לחימתם נגד "כוח צביקה".
בשל מצבה של החטיבה, הורתה לה מפקדת הדיוויזיה להערך להגנה ממערב לחושניה, ולסייע לחטיבת טנקים 43, אותה עמדה הדיוויזיה להטיל לקרב, למלא את משימתה ולהגיע לגשר בנות יעקב.
כאן מתחילה הסתבכות נוספת של הלחימה מבחינת הסורים. המאמץ של חטיבת חי"ר 52 לכיבוש קוניטרה נתקל בקשיים, ומרבית הטנקים של גדוד הטנקים האורגני שלה הושמדו על ידי כוחות צה"ל (חטיבה  7 וגדוד מחטיבה 188 ). החטיבה ביקשה ממפקדת הדיוויזיה סיוע, ומפקדת הדיוויזיה החליטה לשלוח אליה את אחד מגדודי חטיבת טנקים 43.
קושי שני נוצר בעת מעבר כוחות חטיבה 43 את המכשול של תעלת הנ.ט. של צה"ל, שהתבצע בשעות הלילה המאוחרות (החטיבה קיבלה, על פי המקורות הסורים, הוראה לעבור את המכשול רק בשעה 23:00 בליל ה-6 באוקטובר). במהלך מעבר המכשול, איבדה חטיבה 43 (על פי דברי מח"ט 51 בספרו) את אחד מגדודיה, שהטנקים שלו נפגעו על ידי כוחות צה"ל שפעלו בגזרה. שני הגדודים האחרים  הצליחו לעבור מצפון למקום בו נמצאה חטיבה 51.
עכשיו היה על חטיבה 43 לפעול בשתי גזרות נפרדות במקביל – לשלוח גדוד אחד צפונה לעבר קוניטרה, כדי לסייע לחטיבה 52, ואילו הגדוד השלישי שלה היה אמור לבצע את משימתה המקורית של החטיבה, לנוע מערבה לעבר הירדן, במקביל לחטיבה 51, להגיע לדבורה שליד הירדן, ולהתייצב שם כדי למנוע את הגעת כוחות המילואים של צה"ל.
הגדוד שקיבל הוראה לנוע לעבר קוניטרה, נע בציר ג'ויזה והגיע לאזור אלרסאניה )  מוצב 110 ) בסביבות השעה 03:30  ב-7 בחודש, "שם הופתע להיתקל במארב טנקים ונ"ט של האויב" (כפי שמופיע בהיסטוריה הרשמית של הצבא הסורי בהקשר למלחמה זו), מארב שהוכן על ידי "כוח טייגר" מחטיבה 7.  לאחר קרב קשה שנמשך כשעה הושמד חלק גדול מטנקי הגדוד.
הגדוד השני, שקיבל את המשימה לנוע מערבה, התקדם מחושניה לרמת'אניה-עין ורדה (ציר "פלא") בדרכו לסנדיאנה ומשם לקאדריה כדי להגיע לגבעות דבורה, מערבה לנפח. במהלך תנועתו נתקל בכוחות צה"ל  וניהל נגדם לחימת ש.ב.ש. בדיווח היחיד שהתקבל במפקדת חטיבה 43 ממפקד הגדוד, הוא ציין כי הוא נלחם בכוח אויב עדיף באזור קאדריה ועליקה, וכי הוא מצליח במשימתו, וממשיך לדבורה. מאז מאמינים הסורים כי הגדוד אכן הגיע לדבורה.  
בפועל, נתקל הגדוד בפלוגה השניה של גדוד 266 בפיקוד ששי ועימו הסמג"ד , שהופנו לציר "פלא" ע"י סמח"ט 188.  יתרת גדוד 266, הפלוגה של איז'ו שפעל תחת פיקודו של דוד ישראלי, סמח"ט 188, חברה  עם "כוח צביקה". הקרב התנהל משחר יום ה-7 באוקטובר ועד לצהרי היום, כ-5 שעות על פי המקורות הסורים, שבסופו הושמד הכוח הסורי כמעט לגמרי. מח"ט 43 ומספר טנקים, מאלה שאולי שרדו מן המארב של "כוח טייגר" הצטרפו למערך ההגנה שארגנה חטיבה 51, ונלחמו שם עד לנסיגת כוחות דיוויזיה 9  לשטח סוריה ב-10 לאוקטובר.
בכך מסתיימת לחימתה של דיוויזיה 9 הסורית במלחמה זו, מבלי שהצליחה למלא את המשימה שהוטלה עליה, כמאמץ עיקרי במסגרת ההתקפה לכיבוש הגולן, ומתחיל קרב חדש בגזרה זו, עם הטלתה של דיוויזיה משוריינת 1 הסורית בצהרי היום, אבל זה כבר סיפור אחר.
לסיכום
למרות העדיפות המספרית וההפתעה בשטח, לא הצליחו הסורים לממש את תכניותיהם להחזיר לידיהם (או "לשחרר", כדבריהם) את רמת הגולן במלחמה זו, ולמדו לקח לא פשוט בה מידי לוחמי צה"ל – סדיר ומילואים כאחת. הנשיא אסד אף ציין בראיון שנתן לעיתון לבנוני, מספר שנים לאחר המלחמה, כי במשך חמשת ימי הלחימה הראשונים איבד השריון הסורי את מרבית הטנקים שלו בלחימה בגולן – 1,200 טנקים. מתוכם למעלה מ-250 טנקים היו של דיוויזיה 9.
היה זה הישג אדיר לפיקוד הצפון בפיקוד אלוף יצחק חופי ( חקה ), שתוך פרק זמן קצר הצליח להתארגן, להעלות את כוחות המילואים, לבלום ולהכיל את הכוחות הסוריים, הן בגזרה הצפונית (חטיבה 7 וגדוד 74 מחטיבה 188), הן בגזרה המרכזית (גדוד 53 מחטיבה 188, גדוד 82 מחטיבה 7 וגדוד 266 מחטיבה 179), ובמידה מסויימת גם בגזרה הדרומית. בגזרה המרכזית בלט חלקו של "כוח צביקה" כבר בשלב הראשון של הלחימה בליל ה-7-6 באוקטובר, הן בציר הנפט והן בציר "פלא", טנק אחד שבלם לבדו ואח"כ עם כוחות גדוד המילואים 266, את נסיונות כוחות חטיבה 51 הסורית להתקדם צפונה ומערבה ולממש את תכניתם להגיע לירדן, ועל כך הוענק לו, ובצדק, עיטור הגבורה. 



ממחקר של סא"ל מיל. צבי עופר על הלחימה בגולן במלחמת יום הכיפורים



מתוך הספר "כל הלילה  בערה האש – הקרב האחרון של דודו ישראלי", סמח"ט 188, מאת אברהם זהר ועופר ישראלי









[1]  מחבר הספר "מצפון תפתח הרעה - צבא סוריה - עלילותיו ומלחמותיו - מבט מדמשק".
"הייתי שם"
 מרוץ הלפיד-מקברות המכבים שמעבר ל"קו הירוק"

חודש דצמבר השנה מסתיים  בחג החנוכה,חג שמח חג האור וכו'.
להיסטורית חנוכה שלי  קיים פרק רציני וחשוב והוא פתיחת (בחלק גם סיום)
של  3 (שלושה "מרוצי לפיד", אותם פתחתי בריצה  בצידו  השני
של ה"קו הירוק",
 (שהיה קו הפסקת האש בסיום מלחמת העצמאות").
הפעם אעלה זיכרונות  מ"מרוץ הלפיד"  של מכבי=שהוא מרוץ שליחים כאשר הלפיד המודלק  במודיעין, מועבר מיד ליד עד הגיעו למטרות שנקבעו .
בארץ, כולל בצ.ה.ל.  נערכים מדי פעם מרוצי לפיד , לציון אירועים שונים  . 
ההיסטוריה של מרוצי הלפיד החלה עוד בתקופות קודמות כאשר נהגו  בארץ ישראל להעביר הודעות ומסרים בעזרת שליח עם לפיד שהיה מועבר ומוחלף מישוב לישוב , כך נשמר הקשר בין הישובים .
בתקופתנו לפני 107 שנים בשנת 1909 (תאריך הרשמי של יסוד תל אביב) יצאו  לאזור מודיעין תלמידי ומורי "הגימנסיה הרצלייה", להדליק נר ראשון של חנוכה . תושבי האזור הערבים  הצביעו על "קבור אל יהוד "  כמקום "קברות המכבים". שם הדליקו את נרות החנוכה וחזרו על כך במשך השנים.
לא תמיד התקבלו באהבה יתרה ע"י הערבים תושבי האזור.
לנו כמורי דרך = מבחינה היסטורית  מקומה המדויק של מודיעים  הקדומה  אינו ידוע בוודאות. בתלמוד הבבלי נאמר " ש"מן המודיעים לירושלים  15   מילין הויא".
צפונית  לאתר "קברות המכבים" נמצא מבנה אבן  עם כפה –"חורבת  הג'רדי", מוערך מהתקופה הביזנטית ושבמרכזו נמצא קבר שייח (שיח' אל – ע'רבאווי). בשנת  1870 חקר  במקום ויקטור גרן ,  4 שנים אחריו  ב 1874 חקר במקום שארל קלרמון-גנו הצרפתי שזיהה את המבנה במפת מידבא כמקום קבורת המכבים.
בתחילת המאה שלנו (ה-21) קיימת הצעה לזהות את "ח'רבת חמאם אל מידיה" שבאזור ,לאתר המכונה "קברות המכבים",שבה נמצאו שרידים מתקופות שונות ושרידים למערות קבורה יהודיים, כמקומה של העיר החשמונאית מודיעים.
"האגודה למען קברי צדיקים "  מייחסת למקום כמקום קבורתו של מתתיהו החשמונאי.
כיום נוסעים  בכביש 443 בדרכנו לירושלים  בכביש חדש מהיר ויפה חולפים על אזור "קברות המכבים" על הישובים מודיעין וכו.
מה שרואים היום ישובים  יפים  וכביש  מהיר =לא ראיתי כי לא היה לפני 62 שנה-אז ראיתי שטח שומם, שביל ו/או דרך עפר בחלקים מסוימים,
חלפו עבור להן 62 שנה ביעף....מחיי.
 כך הכרתי את המקום בעת שהגעתי אליו  בפעם הראשונה לפני 62 שנה ב  1954 ע"מ לפתוח את "מרוץ הלפיד של מכבי " בפעם העשירית!


ביום 15.12.1944 יצא לדרכו מרוץ הלפיד הראשון של מכבי ומאז כמעט בכל שנה יצא מרוץ .
זכיתי לפתוח את המרוץ ה-10   בשנת   1954  ולהיות הרץ הראשון  
                  את המרוץ ה-11   בשנת   1955  ולהיות הרץ הראשון
                  את המרוץ ה-13   בשנת   1957  ולהיות הרץ הראשון
                  במרוץ שליחים זה .

 את המרוץ ה-12 לא פתחתי, בעת ההיא  כחייל בצה"ל  בשריון גדוד  9   הייתי  בסיני  במלחמת קדש  ונשאר לי  רק לחשוב על המרוץ.



אני והריצות
בגיל 16 לאחר מספר חודשיי חברות במכבי הצעיר "ברית מכבים עתיד"
(הזרוע שעסקה בספורט) מוניתי כמרכז סניף תל אביב.
בתפקיד זה השתייכתי להנהלת "ברית מכבים עתיד" דבר שחייב אותי לבצע תורנויות אחת לשבועיים :
א.במגרש הכדור סל של ב.מ.ע. "מגרש עמירם" .
(ע"ש עמירם בליניקוב חבר ב.מ.ע. אחד מ"הארבעה " שנהרג  בליל המשטרות  בשרונה ושעל שמם נקרא רחוב הארבעה) .
היה ממוקם ברחוב נתן החכם 20 ליד רחוב דיזנגוף.
ב.תורנות נוספת אחת לשבוע באצטדיון המכבייה הישן בסוף רחוב בן יהודה בתל אביב ,אז היה חדש נפתח 1932  היו בו בסך הכל 5000  מקומות ישיבה  ו - 15000  מקומות עמידה.
שם התאמנו אנשי האתלטיקה הקלה.
מתוך שעמום ובכדי "שיעבור לי הזמן התורנות מהר" ,
התחלתי לרוץ סביב האצטדיון והתברר לי ולמאמנים שאני משיג תוצאות מצוינות בריצת 10.000 מטר  .
מכאן ועד לפתיחת מרוצי הלפיד הייתה הדרך קצרה.


תאום מקום זינוק המרוץ
שטח מקום הזינוק בקברי המכבים היה ברשות "ממלכת ירדן" עד מלחמת 6 הימים. להגיע למקום היה צורך בלוגיסטיקה רבה של תיאומים בכדי לעבור לשטח ירדן.
 א.רשות של הממלכה הירדנית .
 ב.אישור של האו"ם .
 ג.אבטחה .
 ד.אישורים  אישים למשתתפים.
 ה.אישורים לעיתונאים וצלמים  = וצלמי קולנוע (טרם הייתה טלויזיה).
 ו.כתת אנשי מג"ב  שלנו.
 ז.מספר אזרחים בעלי תפקידים מיוחדים.

בשעה מוקדמת בבקר הייתה יוצאת כל הכבודה הנ"ל  לאזור יער בן שמן למקום מפגש בגדר עם נציגי ממלכת ירדן.
נציגיהם היו מספר שוטרי "חיל הספר הירדני" שמעל הכובע היה להם כעין  "שפיץ"  ממתכת.
כל הכבודה  הזו  בכדי לאפשר לי לפתוח את מרוץ הלפיד .

מנהל הקבוצה הישראלית עם מפקד יחידת מג"ב  נגשו ראשונים לגדר כאשר מנגד הופיעו  נציגי  ושוטרי משמר הגבול  הירדני. הוחלפו מספר  ניירות  ונכנסנו  לשטח.
במקום  הקברים  התארגנו  למסדר קטן.
בשעה היעודה העלנו  את דגל ישראל ודגל המכבי ,הודלקה מדורה קטנה ממנה הודלק הלפיד שכבר היה בידי ,עם סיום שירת התקווה ניתן האות התחלתי לרוץ כשבידי הלפיד לכוון שטח ישראל, כאשר ליווי אותי 6 אנשי משמר הגבול שלנו עד לשטח ישראל.
.
שם מסרתי הלפיד לרץ הבא שבמרוץ שליחים כשהלפיד מועבר מיד ליד
הגיעה  האש ל עשרות ישובים בארץ.
נהגתי להצטרף לרכב  המלווה את הרצים בכל פעם לכוון אחר. בשנה הראשונה הגעתי לבית הנשיא יצחק בן צבי שהלפיד נמסר לו להדלקת  החנוכייה .
 במרוץ השני הצטרפתי לשלוחה שיצאה לתל אביב –שם גם הייתי הרץ האחרון  ומסרתי את הלפיד לכבוד הרב הראשי לתל אביב יפו הרב אונטרמן בבית הכנסת הגדול בתל אביב.
במרוץ של 1957  הצטרפתי  למסלול  תל אביב  שם אחרון הרצים היה צבי נשרי המורה האגדי להתעמלות של גימנסיה הרצלייה  שהתקשה לעלות במדרגות עיריית תל אביב ברחוב ביאליק,
סייעתי לו והעליתי את הלפיד  במדרגות  ומסרתי לראש העיר מר לבנון והדלקתי  החנוכייה.


כל פעם בסיום המרוץ הייתי נכנס לקולנוע מוגרבי שם יכולתי לחזות בטכס ובמרוץ שלי ב"יומן הקולנוע" שהוקרן בכל בתי הקולנוע לפני הסרט
(כל זאת בתקופת טרום עידן הטלוויזיה)

במרחק של 62  שנה  מנסה  לחשוב על תחושת רוממות הרוח האישית שזכיתי לה "במפעל זה."
מתקשה להאמין  אבל " הקבלות " העיתונים והתמונות מאשרים לי זאת.
חג אורים שמח.


דב גולדברד             נובמבר  2016

יום חמישי, 20 באוקטובר 2016

תל דור

תל דור
המהלך לו לאורך רצועת החוף בין חוף הבונים לחוף דור מגלה יופי ועושר טבעי. יופי שנרכש כתוצאה מפעילות האדם ומפעילות הטבע. בחוף עדויות לשינויים במפלס פני הים בתקופת ההולוקן ושינויים בתנועת פני הים כתוצאה מפעילות טקטונית של קרום כדור הארץ [1].
רצועת החוף מפורצת והמים ממשיכים לעשות את עבודתם ולהכות בסלע הכורכר, ליצור מפרצונים חדשים, ולהעמיק את אלה הקיימים.
מפרצונים אלה שמשו כבר בעת העתיקה יתרון למתיישבי המקום , דור הפכה לעיר מאוכלסת והפכה כר מעניין לארכיאולוגים שחפרו בה וחיפשו את ההתפתחות לאורך התקופות , החפירה  בהנהלת א' שטרן מהמכון הארכיאולוגי של האוניברסיטה העברית ובשיתוף אחרים לאורך שנות ה- 80 של המאה ה- 20 .
מזה שנים נערכים חיפושים וחפירות ארכיאולוגיות בתל דור העתיקה, להלן לקט מתוך מחקרים שהתפרסמו בפרסומים המצויינים מטה.
בחפירות התגלה שפע מעניין של מתקנים ומבנים הקשורים בים ובפעילות ספנות, דיג, הפקת הארגמן ובניית אניות, שרידים המשקפים רצף של פעילות ימית שראשיתה בהתהוות היישוב העירוני בתל במאה ה- 19 לפני הספירה ( תקופת הברונזה התיכונה) וסופה בשלהי התקופה הביזנטית.
הקטע המערבי של התל בולט אל תוך הים כאצבע מזדקרת , שטח זה הוא הגבוה ביותר בתל וייתכן שעמדה בו מצודת העיר ( האקרופוליס) לפני שהוקמה עליו חווה מבוצרת בתקופה הצלבנית, תשתיתו של קטע זה הוא רכס כורכר ששוליו הבולטים שממערב ומדרום לשכבות הישוב מצויים בגובה של כ- 4 מ' מעל פני הים [2]
בעונת החפירות השנייה התגלה בצד המזרחי של התל ריצוף אבן וקבוצת בורות שחתכה רבדים מהתקופה הישראלית המאוחרת, נחשפו שרידי עצמות בעלי חיים, וחרסים מתקופת הברזל, בהם כלי חרס פיניקים רבים. כלי חרס אשר יובאו מקפריסין וכן חרפושית מצרית.
בתל דור התגלו ממצאים עתיקים מתקופת הברונזה המאוחרת 2  נחשף מפלס ללא מאפיינים אדריכליים, התגלו שכבות המורכבות מלבני בוץ חלקן שרופות, אפר , גושי פחם ופסולת תעשייתית. כנראה שהיתה כוונה לפלס את השטח, תיארוך של שכבות אלה על פי הקרמיקה הוא המאה הי"ג לפנה"ס לערך. קרמיקה אשר הובאה מיוון ומקפריסין וכמות גדולה של קנקנים מצריים, נמצא פגיון או להב מחרשה, מעט שברים של סירי בישול שהתגלו בחלק העליון  של המפלסים ותוארכו לראשית תקופת הברזל.
לגבי תקופת הברזל 1א הקדומה, התגלו ממצאים ברורים בשטח G המלמד על המשך הפונקציונליות של האזור, נחשף מבנה חצר  והתגלתה בו שכב חורבן אחת. שיטות מתקדמות של ספקטרומטר הראה שיש ריכוזים קטנים של נחושת וממצאים הראו שהושגה הרמה הפירו טכנולוגית הנחוצה. בעונת החפירות בשנת 2000 התגלו שני חדרים בצדו הצפון מזרחי ונחשפו רצפות, על הרצפה התגלו כלי חרס בהרבדה ראשונית, ולא זוהתה עדות ברורה לחורבן[3].
מחוץ לחומה נחשף בשלמותו מגדל הלניסטי הבולט מחוץ לחומה, המגדל שהוא רבוע, בנוי אבן חול מסותת היטב, זהות לאבני החומה ובמרכזו עמוד מרובע בנוי אבנים גדולות ששימש תמיכה למדרגות שהוליכו לגג. דגם מדרגות זה היה נפוץ בא"י בארכיטקטורה הקדומה בא"י.[4]
בחפירות שנערכו ועדיין נערכים התגלו משקולות עופרת שונות הן מהתקופה הפרסית ההלניסטית והרומית, בתקופה זו התקיימה בדור פעילות מסחרית אזורית בינלאומית , חלק ניכר של הפעילות התבצע בעזרת מערכת משקולות הכוללות מאזניים ומשקולות מתכת, זאת כידי להבטיח מסחר אמין. בשמונה שטחי חפירה התגלו 58 משקולות מהתקופה אשר יוצרו מברונזה או מעופרת או משילוב שתי המתכות, המשקולות מעוטרות ומגוונות . קבוצת משקולות חסרות עיטור משויכות ככל הנראה לתרבות הפיניקית[5].
התקופה הפרסית:
מהתקופה הפרסית באתר תל דור הורחבה החפירה על מנת להבין את משמעותו של הארמון הפרסי שהתגלה באתר ושני חדרים בפרוזדור הצפוני, במהלך עונות החפירות הובחנו שימוש ניכר בפריטים אדריכליים, נמצא פסל של ניקה, חוליות של עמודים, כותרות דוריות, וכותרות אומנות אנטה יונית, המספרים לנו על קיומו של מקדש או חלק מארמון יווני.
בחלק המזרחי של שטח
D1 התגלה בור גדול ומתחת לשרידים אדריכליים מהתקופה הרומית התגלו שברי פסיפס ששוחזרו לדמות פיגורטיבית אחת בחלקה המרכזי מסכה וזר מתוארך לתקופה הפרסית.
התגלו כמה שברים באחד הבורות של לוחיות חרס שהיו עיטור רב גוני יווני ארכאי בצורת ראש גורגונה[6].

המחקר הארכיאולוגי של התקופה הפרסית (332-539 לפנה"ס) בעיקר באיזור הלבנט מצביע על תופעה מעניינת והיא התחייה היישובית לאורך האיזור כולו במיוחד לאורך איזורי החוף, יישובים רבים שחדלו להתקיים או התקיימו בקושי בתקופה הבבלית נבנו מחדש, וישובים חדשים קמו. נושא העיור בתקופה הפרסית נדון בידי חוקרים כדוגמת פרפ' שטרןוא' טל, התפיסה המקובלת היא כי התהליך שראשיתו בשנים הראשונות של ההגמוניה תהליך העיור היה מהיר והתחולל בעידודו של השלטון האחמני תפיסה זו התבססה על פי הממצאים שהתגלו באתרים רבים המייצגים את השכבות הפרסיות לרבע האחרון של המאה השישית לפנה"ס, ריכוז כה גדול בשטח גאוגרפי כה קטן עשוי להצביע על יזמה של מדיניות ריכוזית ברורה ומגמתית.
בניגוד לעמדה זו יהיו אחרים שיטענו  כי תהליך העיור של יישובי מישור החוף הינו בשל תהליכים כלכלים אזוריים ולאו דווקא בשל המדיניות הריכוזית של המשל הפרסי. התעוררות המסחר עם יוון והשליטה הפיניקית בדרכי המסחר הימיים. כלומר מערכת סחר חליפין מקומית היא זו שעודדה תהליך עיור מהיר[7]. צריך לזכור כי מלחמה וכלכלה היו במוקד הקשרים האזוריים בתקופה הפרסית , הקשיים הולידו מלחמות וגרמו לתנועת הגירה , סוחרים וסחרי חרב, חפצי אומנות הובאו והממצא הקרמי הוא דוגמא בולטת לקשרים כלכלים. בתקופה הפרסית מתחולל מהפך באופן התשלום , המעבר לתשלום באמצעות מתכות. שיטת המטבעות הומצאה כנראה בלידיה שבאסיה הקטנה במאה ה- 7 לפני הספירה, הועברה ליוון וממנה לאיזורים נרחבים, ההפצה המשמעותית היתה כנראה מאיזור אתונה וזו השפיעה על כלכלת העולם. גם השלטון הפרסי אימץ את אופן התשלום ככל הנראה בגלל הצורך לשלם לשכירי החרב היוונים שהיו בשירותו[8]
מעורבות השלטון האחמני בתהליכי העיור אינה ברורה לחלוטין אך נראה כי בתחילת התקופה הסתפקו השלטונות במעורבות חלקית כל זמן שקיבלו תמיכה צבאית לדיכוי המרידות והמסים שולמו בזמן. סנופון מהמאה ה- 4 מתאר יפה את המצב: " זו היתה הסיבה שבגינה לא שלח כורש מעולם סטראפ פרסי לשלוט בקיליקיה או בקפריסין: הוא היה תמיד שבע רצון מן המלכים המקומיים ודרש להעלות את המיסים ולגייס את כוחות הצבא אשר נדרש להם" ( Xenophon'Cypropaedia VII 4.2)[9]
הרודוטוס מתאר את חלוקת האימפריה בימי דריווש הראשון 486-522 לעשרים סטראפיות ואיזור פיניקיה ומישור החוף וישראל הם חלק מהסטרפיה החמישית.


ביבליוגרפיה:
אבנר רבן, נמלם של "גויי הים", בדור, קדמוניות 78/80,תשמ"ח /1987, 81-86.
א' שטרן , תל דור 1981, חדשות ארכיאולוגיות, כרך עח/עט, ניסן תשמ"ב – אפריל 1982, עמ' 26-29.
אילן שרון,איילת גלבוע, אנדרו סטוארט ואליזבת בלוך סמית, תל דור- 2000,2202,2003, חדשות
     ארכיאולוגיות חפירות וסקרים בישראל, רשות העתיקות, גליון 121, 2009.
יעל סנה , מיכה קליין, שינויים במפלס הים בחופי דור בהוליקן, אופקים בגאוגרפיה, 1983,עמודים 3-11.
יפתח שלו, תל דור וההתיישבות לאורך מישור החוף בתקופה הפרסית, ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ   
      ועתיקותיה/ספר אפרים שטרן, כט, 2009, 363-371.
עינת עמבר-ערמון ועמוס קלונר, קשרים בין העולם היווני לארץ ישראל בתקופה הפרסית, ארץ ישראל מחקרים
     בידיעת הארץ ועתיקותיה/ספר אפרים, כט, 2009,  318-327.
שמעון דר ואורנה נגר הילמן, שני טיפוסי משקולות מתל דור ומחורבת שלאלה בכרמל, ארץ ישראל : מחקרים
     בידיעת הארץ ועתיקותיה/ ספר אפרים שטרן, כט, 2009, 118-124.






[1] יעל סנה , מיכה קליין, שינויים במפלס הים בחופי דור בהוליקן, אופקים בגאוגרפיה, 1983,עמודים 3-11.
[2] אבנר רבן, נמלם של "גויי הים", בדור, קדמוניות 78/80,תשמ"ח /1987, 81-86.
[3] אילן שרון,איילת גלבוע, אנדרו סטוארט ואליזבת בלוך סמית, תל דור- 2000,2202,2003, חדשות
     ארכיאולוגיות חפירות וסקרים בישראל, רשות העתיקות, גליון 121, 2009.
[4] א' שטרן , תל דור 1981, חדשות ארכיאולוגיות, כרך עח/עט, ניסן תשמ"ב – אפריל 1982, עמ' 26-29.

[5] שמעון דר ואורנה נגר הילמן, שני טיפוסי משקולות מתל דור ומחורבת שלאלה בכרמל, ארץ ישראל : מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה/ ספר אפרים שטרן, כט, 2009, 118-124.
[6] אילן שרון,איילת גלבוע, אנדרו סטוארט ואליזבת בלוך סמית, תל דור- 2000,2202,2003, חדשות
     ארכיאולוגיות חפירות וסקרים בישראל, רשות העתיקות, גליון 121, 2009.

[7] יפתח שלו, תל דור וההתיישבות לאורך מישור החוף בתקופה הפרסית, ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה/ספר אפרים שטרן, כט, 2009, 363-371.
[8] עינת עמבר-ערמון ועמוס קלונר, קשרים בין העולם היווני לארץ ישראל בתקופה הפרסית, ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה/ספר אפרים, כט, 2009,  318-327.
[9] יפתח שלו,שם.
"הייתי שם"                                            דב גולדברד
     
ככר ב' בנובמבר-מוגרבי

קיים מקום בתל אביב שהנציח את  "הצהרת בלפור" ,
החודש נובמבר מלאו   99 שנה להצהרה זו
אמרת מוגרבי-אמרת מרכז!

כמורי דרך אנחנו עוברים ליד מגרש חניה בקרן הרחובות  אלנבי ובן יהודה   בתל אביב,המבוגרים שביינינו  יזכרו אולי ,שבמקום זה עמד פעם בתפארתו בנין "קולנוע מוגרבי" , בחזיתו הייתה "ככר מוגרבי",שבשמה הנכון נקראה
"ככר ב' בנובמבר",אבל קראנו לה "ככר מוגרבי" למה? ככה!
             מה שנשאר ממנה כיום- מגרש חניה מבויש!

בנין מפואר זה זכה לתוספת מגרש מראש העיר דיזנגוף  כאשר הסכים בעליו מר מוגרבי להסב את הכניסה לבנין מרחוב בן יהודה לרחוב אלנבי    כפי שתוכנן קודם לכן.
גרתי בשכונה מאחורי הקולנוע,בעת ההיא לילדים קראו  לפי שכונת מגוריהם לכן  הייתי מ "ילדי מוגרבי" שמגרש המשחקים,פרט
לכביש,הייתה החצר האחורית של מוגרבי,
"חצר התפאורות" של התיאטרונים שפעלו במקום.
אילו יכול היה הבניין לדבר, יכולנו ללמוד פרק חשוב בתולדות המדינה.
כאן היה מרכז העצבים של "טרום המדינה" ותחילתה..
בילדותי לא היו מתנסי"ם ,לא מועדוני נוער, "מגרש המשחקים" היה הרחוב . את כליי המשחק אלתרנו,סמרטוטים קרשים וכו'  שיחקנו בדרך כלל בכביש  ובהתקרב מכונית ,לא היו  הרבה כאלה, עלינו למדרכה,"אפשרנו  לה לעבור וחזרנו לכביש.  
גרתי ברחוב אידלסון מאחורי "מוגרבי" לעיתים שיחקנו בחלק האחורי של התיאטרון, שהיה במרתף הבניין בין התפאורות של התיאטרונים,שרבים מהם החלו דרכם במרתף זה. ה"אוהל" ה"קאמרי" ה"קומקום"  "הבימה" (אמנם הבימה החלה דרכה בשדרות רוטשילד 80)"לי לה לו" ועוד .
ממזרח לבנין ניצב גם כיום  "קפה נוגה" . מקום מיוחד היה קפה נוגה  ו/או ליתר דיוק "גדר הקפה"=שם היו מצטלמים צילומי חתונות צילומי ילדים וכו, תמונתי הראשונה בעגלת תינוקות היא ליד גדר זו.
בהמשכו במעלה רחוב אלנבי  הייתה גלידרייה "שניר" ,מולה ברחוב אלנבי ,
"קפה ניצה" , קפה מכובד מאד באותם הימים, לצערי במקומו כיום מועדון  "אלנבי 40 "  שנסגר לעיתים קרובות ומספק עבודה רבה למשטרה. 
נרד במדרכה זו מערבה  , כאן הייתה חנות "ספינס" שמכרה  "דליקטסים"  פלוס בשרים "לא כשרים" . לקוחותיה של חנות זו  בעיקר החיילים ("הכלניות") והשוטרים הבריטים. לא חסרו גם יהודים שליבם חשקה  במוצר זה,שפחות היה מקובל אז,יתכן גם בגלל המחיר היקר.
"לעיתים" החנות הייתה  עולה באש בביצוע החרדים.
בהמשך מערבה ניצב  קולנוע  "זמיר" לסרטים פרונוגפיים ובהמשך חנות הצילום "פרי אור" שבעליה צילם את "התקופה" והעומדים  בראשה.    מנהיגים ראשי ממשלה  רמטכ"לים ,תמונותיהם הוצגו בחלון הראוה .
הייתה ממוקמת  בקרן הרחובות אלנבי ומאה שערים , כן גם תל אביב  זכתה בשכונת מאה שערים והיה רחוב מאה שערים.(שם הרחוב הוחלף לרחוב הכובשים לאחר כיבוש יפו).
חנות זו נהרסה לאחרונה ובמקומה "מתרומם" לו  בנין רב קומות.
נמשיך מערבה,נרד לכוון הים .
מול רחוב אלנבי בים , על המים  ניצב ה"קזינו" , בית קפה על הים,שלטענת  המבלים בו  , לא שימש למטרות  הימורים , אולי  זו הסיבה  שפעל זמן קצר  
ונהרס ע"י בעליו.
בקצה הטיילת (מול שרידי יסודותיו,של הקזינו ) זוכר שהוקמה הבמה לקבלת ארונו של הרצל. זוכר את המעמד כמעמד מרשים ומרגש ביותר , משמר הכבוד של הקצינים סביב הארון  עמדו עם חרבות  שלופות!
מול  מקום זה בנין האופרה ששימש את ה"כנסת" בראשית ימיה.
לצפונו ממוקם היה התיאטרון הסטירי "לי לה לו".
נחזור מזרחה מול מוגרבי בצד רחוב בן יהודה ניצב לו אז  קולנוע "מגדלור", בהמשך כמה מאות מטרים,על גג אחד הבתים  קולנוע "גן רינה" ,בסרטיו צפינו חינם מדירות של שכנים שהתגוררו סביבו.
מולו "בית העם" ,גם "מושג" וגם "מוסד" לתקופה,מאמר בפני עצמו.
כילדים "התפלחנו" לבתי הקולנוע לראות סרטים,נצמדנו לאדם מבוגר ונכנסנו  אתו-(ילד עם ההורים נכנס ללא תשלום –היו לנו  הרבה "הורים"). 
מוסדות נוספים שפעלו באזור, אמנם קצת מרוחקים,ה"בית האדום" של בן גוריון, "המצודה" של בגין, בנין העירייה ברחוב אידלסון של רוקח, לבנון ועוד.
בשל מרכזו שימש מוגרבי לנאומי מפלגות, לשבתות תרבות ועוד.
בכיכר מוגרבי ניצב עמוד גבוה בראשו  שעון גדול, שלא כל כך דייק  בזמן אבל דייק  בפגישות שהתקיימו לידו . שימש מקום מפגש לרבים,נכתבו עליו סיפורים  אגדות  ובדיחות רבות.הרבה משפחות החלו צעדיהם ליד שעון זה.              
סביב מוגרבי פעלו דמוית ידועות ביניהם היה "פריץ" היקה (זאב גרסטמן)מוכר הנקניקיות וזמר האופרה,אחד מ 4 שהיו בתל אביב, אבל פריץ היה משהו מיוחד.לצידו כיכבו "מצחצחי הנעלים","מוכרי הגרעינים"  (ה"פופ קורן" של אז ) שהיו נמכרים בנייר עיתון מגולגל, "מוכרי שקדים" ו"מוכרי העיתונים".עם מוכר עיתונים אחד נותר לי קשר עד לפני מספר שנים.
בשבתות ובחגים הייתה במוגרבי תחנת הסעה של כרכרות ליפו,ששמשו בעיקר את "הרעבים",מאחר ובתי הקפה והמסעדות היו סגורים בשבתות,נסעו לאכול ביפו .הייתה להם בעיה קטנה,הכרכרות עברו ברחוב מאה שערים (כיום הכובשים) ליד בתי כנסת של ה"כרם" (כרם התימנים)ובשעות תפילה היו רוגמים אותם באבנים.
הזיכרון המשמעותי ביותר שלי היה אותו מוצאי שבת   29  בנובמבר  1947   בחצות כאשר באמצאות הרמקולים שהוצבו   סביב בנין מוגרבי , לא לכולם היה רדיו בבית,    הועבר השידור מבנין האו"ם בו התקבלה החלטת האו"ם 181  על הקמת המדינה.
עמדנו עטופים בשמיכות מקור במרפסת הבית,הקשבנו לספירה (ה"מעצבנת" של הקולות) וברגע ששמענו  שזכינו במדינה , רצנו בשמחה לרחוב ,כבר לא היה קר, בתי הקפה והקיוסקים נפתחו,חילקו מכל טוב חינם אין כסף
את השמחה ברחוב לא ניתן לתאר ובמבט לאחור, אם אדרש להצביע על השמחה הגדולה בחיי, הרי שזו הייתה!!! בטוח שמדבר בשם אלו שחוו אותה.
גם בעת כתיבת שורות אלו מתרגש!
למחרת לא התקיימו לימודים,המשכנו לרקוד אבל  כעבור 9 שעות מחצות החלה מלחמת העצמאות האכזרית במלחמות ישראל,שנטלה  מאתנו 6000  נפש בעוד היישוב מנה 630.000 נפש כלומר  אחוז אחד של העם נהרג!
פרט לפצועים ולנכים שחלקם עודם בחיים.
לא היה בית  ו/או משפחה שלא היו בהם הרוגים ו/או פצועים.
קיים צילום עיתונות של ילדים ,לא רבים, כי היינו עייפים מהלילה הרוקדים בכיכר מוגרבי והשעון מורה על שעה 1000 לא ידענו באותו רגע שלפני שעה כבר היו לנו כבר הרוגים.
בכיכר הוקם אוהל ענק ובו הייתה לשכת גיוס.
יכולתי להרבות ולספר אבל ינאי יקרא לי לסדר,מקשיב לו ,לא לפני שאספר לכם את אשר נהגתי לספר למטיילי.
הצבעתי על חזית הבניין כזיכרון למקלטים של מלחמת העולם השנייה  שברובם היו (יש עדיין בודדים במספר בתים בתל אביב) קירות מגן מלבני סיליקט,   גם קיר החזית של מוגרבי "צופה " בלבנים  אלו כמקלט.

והיום אין אפילו זכר ,שלט  ו/או  משהו שיזכיר מקום זה